פעם היה לי בלוג של ביקורת מסעדות והייתי כותבת לא מעט כאלה. בשלב מסוים שמתי לב שהביקורות שלי תמיד די חיוביות על אף שהחוויה לא תמיד הייתה ממש מוצלחת. או אז החלטתי לשחרר מעצמי את גישת ה"לא נעים" ולכתוב מדויק יותר, כלומר לתת ביקורת על מסעדות ברוח החוויה שבאמת חוויתי, גם אם היא לא ממש טובה. אחרי שאכן הייתה לי חוויה כזו, ממנה יצאתי מאוכזבת, לא מרוצה ולא מסופקת בכל רמ"ח איברי, הבנתי שאני הולכת לכתוב ביקורת כזו, שמדייקת את התחושות שהיו לי שם. וכך עשיתי.
הביקורת שלי על המסעדה לא הייתה מרושעת, אני חייבת לומר. נכון, היה בה הומור ציני ומעט עוקצני אבל היא לא נועדה נטו למטרת רשעות. ועדיין, אחרי אותה ביקורת, החלטתי שאני לא כותבת יותר ביקורות על מסעדות. יש לזה סיבה פשוטה מאוד וגם אישית מאוד. אני ממש לא חושבת שביקורת זה דבר לגמרי שלילי ושאף אחד לא צריך לכתוב ביקורת. זה יכול להיעשות בצורה יפה ובונה תמיד – אבל אני פשוט לא רוצה להתעסק במה היה לא טוב. לא רק בתחום הזה, בכלל בחיים.
זו הסיבה הרחבה, הגדולה והכוללת. במפורט יותר, זה מרגיש לי לא תמיד פייר, השיפוטיות הזו. ואני לא מדברת על מסעדות שדרך קבע שום דבר שם לא טרי, והשירות איטי וגרוע, או מקבלים שם קלקולי קיבה כל שני וחמישי. זה לא זה. אני מדברת על מקומות נחמדים וסבירים, יותר או פחות, שביקרו אותם ביום לא מוצלח.
מצד אחד אני שמה עצמי במקום הקורא שמחפש מקום נחמד לאכול בו ונופל על ביקורת לא מוצלחת ומבחינתו כרגע המקום הזה מחוק, או לפחות נחקק אצלו רושם שלילי לגביו. נכון שבאותה מידה הוא היה יכול גם לנחות על ביקורת חיובית, ובכלל, אנשים חכמים נוטים לקחת הכל בערבון מוגבל, גם את החיובי וגם את השלילי (במיוחד אם זה משהו שהם קוראים באינטרנט), אבל עדיין, משהו בקארמה של זה כבר פחות מגניב אותי באופן אישי. דבר נוסף הוא, בדרך כלל, אנשים שכותבים ביקורת יכתבו לרוב רק אם יש להם משהו רע להגיד. אנשים נוטים להתמקד בשלילי, לראות את הכתם השחור על הדף הלבן, לא את הלבן שמסביב.
מעבר לזה, יש את העניין של טעם וריח ורצון להתווכח. ושוב, אני פחות מתמקדת כרגע במוצרים לא טריים, או מנה שמגיעה קרה (למרות שגם זו יכולה להיות פאשלה חד פעמית שעלולה להעיב על כל תדמית המסעדה אם מבקר היה שם באותו יום בדיוק), אלא על משהו שטעים מאוד לאחד ונוראי לאחר. וזה גם עניין של סטנדרטים. אני למשל, באמת יכולה להנות גם מאוכל פשוט ולא מתחכם ואפילו יותר מזה, מבחינת החך שלי והסטנדרטים שלי, אדע להעריך מנה "פלצנית" ומאוד איכותית, אבל אוכל גם להנות מאוד ממנה סטנדרטית.
לעומת זאת, ייתכן שאנשים אחרים, מהסוג שכשעושים קניות בסופר הם תמיד לוקחים את המוצר הכי יקר מבלי לבדוק בכלל אם יש הבדל (אני נגיד, כמעט תמיד לוקחת את הכי זול), עלולים לקטול מסעדה טובה רק כי המנה לא הייתה ברמה של תחרות מישלן. ולי זה נשמע לא מאוד פייר, כי בסופו של דבר, רובנו אנשים די פשוטים.
