הירו מדיה

מי הבוס? דור 3.0

מבוסס על מאמר מאת אריאל נפחי, מנכ"ל הירו מדיה

אם אתם צעירים אתם בוודאי לא זוכרים את הסדרה הקומית "מי הבוס?". היא ריתקה אותנו, המבוגרים יותר, מדי שבוע. עקבנו בפליאה אחרי טוני, אב חד הורי, שמתחיל לעבוד כעובד משק בית בביתה של אם חד הורית, אנג'לה. תחילה חשבנו שהבוס בסדרה הזו היא אנג'לה שכן היא הייתה המעסיקה, אולם ככל שהזמן עבר והסדרה התקדמה הגבולות היטשטשו ולא היה לנו ברור מי כאן הבוס – טוני או אנג'לה?

תהליך התפתחותי דומה מאוד עובר גם עלינו הגולשים-צופים. היום כבר די ברור מי הבוס בכל מה שנוגע לצריכת תוכן וידאו מקוון, אבל מדובר בתהליך מתגלגל שנמצא בשיאו ממש בתקופה זו. עד לא מכבר היה מודל פשוט של טלוויזיה: רשתות טלוויזיה מפיקות סדרות שנועדו לספק תוכן למכנה המשותף הרחב ביותר ואנחנו הצופים השבויים צורכים אותן, כי אין לנו יותר מדי ברירות. היום, הדברים השתנו לבלי היכר. אנחנו, הצופים, יכולים לצרוך רק את תכני הוידאו המקוונים שאנחנו רוצים, בזמן שמתחשק לנו ומהיכן שאנחנו רוצים.

רשתות הברודקאסט המסורתיות חוות ירידה קבועה ומתמידה בשיעורי הצפייה והמודל המסורתי ששלט בתעשייה עד לא מכבר כבר לא רלוונטי. מה שקורה כאן הוא מהפכה, ואפשר אפילו לומר – מהפכה דרמטית. מי שעוקב אחר התעשייה יכול להבין את השינוי ואת עוצמתו אבל גם אם אתם לא מהתעשייה, אתם בוודאי מרגישים בו. המצב היום הוא כזה שבו אנחנו הבוסים של עצמנו!. אנחנו קובעים באילו סדרות וסרטים נצפה מתוך מאגר אדיר של תוכן מקוון וכל זאת בלחיצה קלה על המקלדת שלנו.

את המיאוס מהשידורים של רשתות הטלוויזיה המסורתיות אנחנו חשים לא מהיום. אנחנו מחוברים לכבלים וללוויין כבר משנות ה-90. כבר אז הבנו שאנחנו משלמים על עשרות ערוצים ולא ממש מוצאים מה לראות. זה קורה מהרבה סיבות אחת הסיבות העיקריות לתחושה הזו היא שרשתות הטלוויזיה מפיקות תכנים שמתיימרים לספק בידור לכל שכבות האוכלוסייה. התוכן אמור להתאים לצעירים, למבוגרים, לבני הגיל השלישי ולמגזרים שונים. במקרה כזה שבו מנסים לקלוע לטעמם של רבים, בדרך כלל – מפספסים ובגדול. נטייה זו לנסות ולקלוע לקהל נרחב ככל שניתן היא בעוכריה של תעשיית הטלוויזיה המסורתית והיא עומדת בניגוד גמור למה שקורה כעת; תוכן שמוגש לנו לאחר שנבחר והותאם לטעמנו.

אסביר ביתר פירוט את המהפכה בעזרת דוגמה: ב-50 השנים האחרונות נשלטת תעשיית הטלוויזיה בידי רשתות שידור ענקיות, למשל: חברת CBS. חברה זו הביאה אלינו סדרות כגון "CSI" או "המפץ הגדול" – סדרות שהתבססו על עיקרון המכנה המשותף הרחב ביותר, יען: סדרות שמיועדות לכולם. סדרות שמבוססות על אותו עיקרון מעייף שבו תפסת מרובה לא תפסת (כלום).

לא, אין בכוונתנו להתכחש להצלחה המסחרית של רשתות טלוויזיה דוגמת CBS. לזכותן נזקפים שלאגרים טלוויזיוניים גם בשנים האחרונות. עדיין יש צופים נלהבים ברשתות השידור הללו, אך אם במקביל מתבוננים בנתונים האמפיריים – אחוזי הצפייה יורדים והצופים-גולשים מחפשים תוכן וידאו מקוון בפלטפורמות אחרות ומעבירים את השליטה לידיים שלהם.

לנוכח נתונים אלו מבינים שהמודל המסורתי של הטלוויזיה כבר לא אקטואלי ולנו הצופים-גולשים יש מגוון חלופות. אחת האלטרנטיבות שיש לנו כיום היא נטפליקס. המודל שלה הוא מודל מעניין והוא מושתת על שני עקרונות, שעל פיהם פיתחו אלגוריתם:

1. הצופים הם גולשים שמעדיפים להיות פאסיביים.
2. יש להתייחס אל כל צופה וצופה כאל ישות ייחודית, בעלת טעם והעדפה מיוחדים.

האלגוריתם של נטפליקס מציע לצופים תוכן מותאם אישית לטעמם והעדפתם, ומחזיר את השליטה לידיים שלנו. זהו שחר של יום חדש שבו אנחנו צופים במה שאנחנו באמת אוהבים ולא מזפזפים ללא תכלית בערוצי הכבלים/לוויין. גם אם אנחנו לא בדיוק יודעים במה אנחנו רוצים לצפות מציעה לנו נטפליקס מגוון הצעות שהותאמו לנו ומכוונות לטעמינו.

לאט לאט מכרסמות חברות תוכן הוידאו מקוון בהגמוניה של רשתות השידור המסורתיות ואת מקומן תופסות פלטפורמות שמגישות לנו תפריט תוכן איכותי ומותאם אישית – ישר לשולחן שלנו. אם רשתות הטלוויזיה המסורתיות לא יאמצו את המודל החדש הן עלולות לאבד ממעמדן. נכו להיום המודלים של הרשתות המסורתיות לא יכולים להעניק לנו חוויית צפייה ייחודית ומותאמת אישית, זה מנוגד לעקרונות המודל שלהן, אבל עוד חזון למועד.

אפשר להגיד בבטחה שמי שיאמץ מודלים חדשים של שידורים יקצור הצלחה, אך מי שיתעקש להישאר תקוע במודלים הישנים – יפספס את הרכבת.

מבוסס על מאמר מאת אריאל נפחי, מנכ"ל הירו מדיה

dusky